ההתחלה המבטיחה
חמש צעירות מארגנטינה – לוסיה, ולנטינה, קמילה, נואלה ומריאנה – גדלו יחד בשכונה צבעונית בבואנוס איירס. הן חלמו על מסע גדול לפני הלימודים באוניברסיטה. פרסומת נוצצת ברשת הציעה עבודה בישראל בענף התיירות, עם הבטחות לשכר גבוה, דירה מסודרת וחוויה של פעם בחיים.
הן אספו חסכונות, נפרדו מהמשפחות ועלו על מטוס מלא תקווה.
נחיתה למציאות מבלבלת
בשדה התעופה קיבלה את פניהן נציגה של החברה שהבטיחה להן עבודה. היא הובילה אותן לדירה קטנה בעיר במרכז הארץ זו היתה אחת מאותן דירות דיסקרטיות במרכז , רחוקה מהדמיון של דירת נופש על חוף הים. השיחות על "עבודת תיירות" הפכו במהרה למשימות מוזרות – שליחויות ליליות, קידום עסקים מפוקפקים, ובקשות שהריחו מניצול.
תחושת אי־נוחות התפשטה בין כולן. קמילה שמה לב שחוזה העבודה שהובטח להן מעולם לא הגיע. ולנטינה הרגישה שמפקחים עליהן בכל צעד.
ההחלטה להתקומם
בלילה אחד, אחרי שיחה מתוחה עם המנהלים, התכנסו החמש בסלון הדירה. הן הבינו שהן עלולות להיסחף למקום שלא רצו בו.
מריאנה הציעה ליצור קשר עם ארגון סיוע למהגרי עבודה. לוסיה חיפשה ברשת מספרי חירום והגיעה לעמותה ישראלית שמסייעת לעובדים זרים במצוקה.
הן קבעו קוד סודי – מילה אחת שתסמן שהגיע הזמן לברוח אם משהו מסתבך.
הבריחה והמאבק
בבוקר סגרירי, בעזרת מתנדבים מהעמותה, הן עזבו את הדירה כשהמנהלים לא שמו לב.
העמותה סיפקה להן מחסה זמני, תרגמה עבורן מסמכים, וחיברה אותן לעורכת דין שהחלה בהליך תלונה רשמי נגד המעסיקים.
הימים הראשונים היו קשים: חוסר וודאות, געגועים למשפחות ופחד מהעתיד. אבל הידיעה שהן יחד נתנה כוח.
פרק חדש
לאחר חודשים של בירוקרטיה ולימוד השפה, הצליחו חמשתן למצוא עבודות חוקיות – אחת במסעדה ירושלמית, אחרת בסדנת אמנות, ושלוש בחברת תיירות אמיתית שהעריכה את הניסיון והנחישות שלהן.
בערבים הן נפגשו כדי לבשל מאכלים ארגנטינאיים ולצחוק על רגעי הפחד שעברו. החברות ביניהן התעמקה והפכה למשפחה שנייה.
המסר
הסיפור שלהן הפך השראה בקהילה המקומית ובקרב מהגרי עבודה אחרים:
לשמור על עצמך, לבדוק חוזים, לא לפחד לבקש עזרה – ובעיקר, להאמין בכוח החברות והתקווה.
כך מצאו לוסיה, ולנטינה, קמילה, נואלה ומריאנה לא רק חופש אלא גם התחלה חדשה בארץ זרה – הוכחה לכך שגם במצבים מסובכים אפשר להפוך את הסיפור לחגיגה של אומץ וידידות.